תמיד נמשכתי לצבעי התבלין לטעם, לריח, לארצות רחוקות שמביאות איתן נינוח אחר. בלי ספק מתחברת לסגנון, לאומנות, לעיצוב ולבדים הרכים הנושמים שעוטפים את הגוף בכל כך יופי נשי וזוהר. הרקמות המוזהבות הסמלים המקודשים והריח של המאכלים ממקומות אלו משתלבים תמיד זה בזה בטבעיות ובהרמוניה .הייתי מוסיפה לכן את השירים של עופרה חזה האלוהית והייתן נושבות איתי ברוח.
אני מחוברת לגלביות ותמיד הייתי. יש בהן משהו לא מחייב. אפשר ללבוש אותן תמיד ובכל שעה של היום. הן מביאות תדר חדש של חופש . מגישה לכן חוויה נשית מבורכת ברוח התקופה. נשים מעצבות חולמות ומגשימות שמביאות איתן ערך וחשיבה מחוץ לקופסא. מיכל מונקה - Royalgypsy
מיכל מעצבת גלביות – כפתנים, בעיטורי סמלים מקודשים. השראתה הגיעה מחייה בהודו באזור שנקרא ארמבול. הגלביות מעוצבות מבדים רכים ונשיים, הסמלים ממגנטים ונושאים בתוכם תדר של אור וקדושה.
לכל בגד שמיכל מייצרת היא מוסיפה קלף מיוחד שנושא את משמעות הסמל. התדר נקי ומדוייק וכך גם הדגמים שלה.
כשנחשפתי לעיצובים של מיכל מונקה, מייד התחברתי.
המחברות שלי מלאות בציורי סמלים מאז היותי ילדה. מגיני דוד, ספירלות ודגים, שאת משמעותם הבנתי מאוחר יותר. הסמלים תמיד שמרו והגנו עלי.
מנדלת הסרי ינטרה, המופיעה בכחולה, מקורה בבודהיזם הטיבטי ופירושה מיקוד פנימי. המהות הפנימית שבה משחררת אור גדול. מתאימה לאנשים העומדים בפני החלטה. סמל השו, המופיע בשחורה סמל סיני עתיק המייצג אריכות ימים וחיי נצח. שרון טייץ - Sharagan
שרון קיבלה את השראתה מסבתה שחייה במרקש. שרון הגיע למרקש ב-2012 ונדלקה. היא עצבה לעצמה גלבייה ראשונה וכשהגיעה לארץ חברות בקשו שתעצב להן גם. וכך החליטה לעשות הסבה מניהול ארגון התנדבותי בארץ ובעולם לעיצוב וייצור גלביות במתפרות במרקש שבמרוקו. את חייה היא מחלקת כאן ושם ובנוסף מקימה במרוקו מעונות לנשים ולילדים. את השם Sharagan(שאראגן), בחרה שרון בהשפעת השמן אראגאן שכל כך אהוב עליה. הבדים רכים ונושמים הגזרות עוטפות והעיצובים מתאימים לרוח התקופה.
יכולתי להרגיש את ריחות התבלינים שהגיעו ממדבר סהרה כשלבשתי לצילומים את הגלביות של שרון.
צילום: גלית דויטש עגילים: Irit Digmi ויקטוריה נחמיאס - בד ובת – ויקטוריה
ויקטוריה שחייה במבוא חמה שבדרום רמת הגולן, מספקת פתרונות תפירה בסטודיו לעיצוב שהקימה. את התשוקה וההשראה קבלה מהבית. ויקטוריה נחשפת ומתפתחת לרעיונות חדשים מדי יום ואת הגלבייה הראשונה עיצבה מהצורך למצוא פתרון נוח ופשוט לאביה ז"ל שחלה ואותו סעדה ברבות הימים.
הבדים רכים וחלקם שקופים והעיצובים כיד הדמיון. בתקופת הקורונה עיצבה ויקטוריה מסכות שמחות מבדי כותנה נושמים שמתאימים לצבעי הגלביות. התחברתי מאוד לצבעי התבלין לעיצובים העוטפים את הגוף כמו סדין רך ונושם.