Wabi-sabi -השלמות שבחוסר השלמות
"בית הוא יצירה אישית ואינטימית של בעליו, בקו הפשוט והנקי, המתוחכם, מעורר מחשבה והשראה".
נקודת המבט שאיננה ניתנה לגישור.
כך הרגשתי, כשאסתי די-נור פתחה לי את דלת דירתה באחד ממגדלי השוק הסיטונאי בקומה ה-28 בתל אביב.
אשה יפת מראה, לבושה בסגנון יפני מינימליסטי, שיערה השחור והארוך הזכיר לי את שיערן של היפניות בעלות העור הלבן והצח.
נקייה מאיפור ולמרות שלא לבשה קימונו השרתה אווירה מדויקת ואנרגיה נקייה.
אסתי די-נור, ילידת ירושלים בת למשפחה שורשית, גדלה בבית שהיה ספוג באווירה תרבותית.
לימים, כאשר הלכה אחרי משאת נפשה והחלה לעסוק באדריכלות ועיצוב פנים התוודעה לקשר הקיים בין ארכיאולוגיה ובין אדריכלות.
אחרי עשרות שנים של ניהול בתחומי תרבות הלכה אחרי ליבה והחלה לעסוק בעיצוב פנים באסתטיקה יפנית.
בשנים אלו, היא גילתה את הקשר הרגשי העמוק לתרבות היפנית והתחילה בבניית בית למשפחתה בסגנון ה-wabi-sabi .
"המשיכה לאומנות וליופי מלווה אותי כל חיי, הבתים שאני יוצרת מעוררי השראה והחפצים מתייפים עם השנים כשהם מספרים את סיפור בעליהם".
אסתי למדה להכיר את רזי התרבות היפנית שבאה לידי ביטוי בסידורי הפרחים, עיצוב הגינות, ומאדירה את השלמות שבחוסר השלמות, את המתכלה, הפגום, בכך שאין עוד אחד דומה לו.
אסתי מעריכה את הקשר שבין אופנה לאומנות ותחומי יצירה נוספים, שמה דגש על החומרים, מטפלת באור לא ישיר ומקדשת את החפצים.
ה- wabi-sabi מקורו בזן בודהיסטי של המאה ה-17 ביפן. החלל הביתי פשוט ונוח עם זאת מטופח ונותן כבוד לבעליו.
"לכן בחרתי לקרוא לסטודיו שלי ביתי המקצועי wabi-sabi"
אסתי מעצבת חללים מסחריים, דירות, בתים, בראייה תקשורתית בינאישית, לקוחותיה הרבים הם בעיקר אנשי תרבות ואומנות: סופרים, שחקנים, אנשי רוח, ומוזיקאים. היא מאמינה בקשר אישי ויודעת לתרגם אותו לצרכים שלהם. כל פרויקט הוא יחיד ומיוחד, יצירה בפני עצמה.
כמה יופי יש בחוסר השלמות ומה אנחנו באמת בוחרים לראות.
הקסם טמון בפשטות, בטבעי, בקיים, לדעת להיות ברגע לא מושלם, במקומות בחפצים, בבני אדם.
ללמוד לאהוב את היש ולבחור בו כל רגע מחדש.
ואבי-סאבי מלמד להרפות מהשאיפה לשלמות ולהרגיש מסופק בכל תחומי החיים מכל מה "שיש".
לחוש את מה שמסביב: מים, טבע, עלה, תינוק, צמרות עצים, פרח, פרפר ולנשום את חווית היש פנימה לתוך הריאות.
מה נבחר לראות ? בלדעת שהרגע יחלוף ולא ישוב עוד לעולם.
כך התאהבתי ביפן במסעי לפני כארבע שנים לארץ הבלתי נשכחת שכל צעד ושעל השאיר בי זיכרון עמוק.
צעדתי ליד מפלי המים בפסיעות מדודות, באווירת מדיטציה, בהקשבה לשכשוך המים, לצד בתי העץ הישנים והכל כך מושלמים בעיניי.
זיכרון ישן לפני שעולם השפע הפך להיות מאתגר, מלא גירויים ואינו מאפשר למצוא את השקט.
היפנים חווים את החיים בחוויית השקפת עולם אסטטית שהשפעתה ניכרת בכל פינה ובכל מקום.
ואבי-סאבי זו דרך חיים. יש בה כל כך הרבה רגש, כל כך הרבה שקט ומקום ליצירה.
הואבי-סאבי עמוק יותר מכל אמונה ומחלחל לעמקי הנשמה וכך הרגשתי כשהתחלתי לכתוב את ספרי ברכת הנהר Eiver blessing"".
מילות השיר וציורים נשפכים החוצה בנעימות בפשטות ובקלילות.
וכמה זה שונה מהחיים שאנו חיים היום במקומות מערביים וים תיכוניים.
את השקט הזה אני נושאת בתוכי ומתעקשת לשמור עליו מפני הרעש שבחוץ.
השקט מאפשר לי ליצור, לכתוב ולשמר אנרגיה נקייה מכל השפעה.
ישנה כמיהה לחיים פשוטים ומשמעותיים יותר, ישנה כמיהה לחיות את האמת, ישנה כמיהה לחיים נטולי דאגות לחץ ועצב.
עוד בעומדי בפתח ביתה של אסתי קלטתי את החיבור שלי לישן המשתבח עם השנים.
יכולתי לראות אשה שמעריכה את מתנות החיים הפשוטים והטבעיים.
טיפוח החפצים, הקרמיקות, המטבח שעשוי מעץ על ידי נגר אומן, הספה, שולחן התה והכורסאות היו כל כך יפים בחוסר שלמותם והשתלבו בחלל המשקיף על מגדלי העיר. דבר והיפוכו.
כמה פשטות, כמה יופי, כמה אהבה לפרטים הקטנים.
מיד חזרתי בדמיוני לשבילים המתפתלים משערי העץ הישנים, יערות עתיקים ובתי התה לצד הדרך והגעגועים ליפן הציפו אותי.
צילום: איתי אבירן
עיצוב פנים: אסתי די-נור